הי! אני אריאלה, עוד כמה ימים בת 38 נולדתי באורוגוואי ועליתי לארץ בגיל 20. נשואה לארז, אמא לתומר ויונתן.
היום בדיוק 9 חודשים מאז שאתר "דה קלוזט" באוויר ואני רוצה לספר לכן על "ההריון" השלישי שלי.
לפני קצת יותר משנה ולאחר שינויים עסקיים-מקצועיים החלטתי שאני משנה כיוון והולכת ללמוד את התחום שהוא לא העתיד אלה ההווה, מסחר און ליין. הכרתי את התחום כצרכנית נאיבית, אמא לשניים שקונה ומשלמת כל מה שניתן דרך המקלדת, מה שחוסך לי זמן, עצבים, קור, חום. במהלך הלימודים התחלתי לחפש רעיון מעשי וידעתי שאני רוצה להישאר בתחום שלי, אופנה.
אופנה זה דבר מדהים, חדשני ומהפכני, אך לפעמים גם אכזר.
בעידן הנוכחי אנחנו רוצים לקנות יפה, טוב וזול שזה כמעט בלתי אפשרי. מילים כמו ניצול, זיהום, זבל ואפילו מוות לא מתקשרות היטב עם השם הזוהר "אופנה", אך זו בהחלט המציאות.
לא צריך יותר מהגיון בריא כדי להבין שאם כל אחד מאיתנו יעשה מאמץ, ולו הקטן ביותר - העולם סביבנו יהיה קצת יותר טוב.
אז קיבלתי כמה החלטות וגיבשתי כמה תובנות: אני רוצה מוצר אופנתי וירוק שלא צריך לייבא, לייצר ובמיוחד לתפור. משהו שלא יוסיף עומס לעולם גם ככה עמוס מידי, משהו שירגיש לי נכון לימינו בוגר ואחראי.
מהיום שעברנו לגור יחד, בעלי טען שהכסף לא גדל על העצים, הוא פשוט מונח בארון הבגדים, תיקים וכמובן נעליים. האיום הכי נורא שלו כלפי היה שיום אחד הוא ימכור את תכולת הארון שלי!
אני מודה ומתוודה: עולם היד שנייה היה זר עבורי. הרכישות היחידות של יד שנייה שעשיתי היו תיק שווה בשוק במילאנו ועגלת תינוק. כן התנסיתי בכל מיני אירועי החלפות בגדים אליהם הגעתי עם המון דברים שווים שלי ויצאתי בלי כלום. לי זה לא התאים.
מצד שני הארון שלי היה מפוצץ, בלי יכולת טכנית לראות באמת מה יש בתוכו, המון דברים שווים שאפילו שכחתי מקיומם, מתקופות שונות, מידות שונות וכמו כל אישה כמעט בעולם, הרגשתי שאין לי מה ללבוש.
ואז התחלתי לחפש את "ההריון" כאשר ידעתי מהו הכיוון.
3 חודשים עבדתי יום וליל מול המחשב: סקיצות, תוכניות, לוגואים, זווית צילום, בניית האתר. יום וליל!
דיברתי על זה עם המון אנשים. חלקם התלהבו והתרגשו, חלקם לא הבינו איפה העסק, חלקם עקמו אף כששמעו את המילה יד שנייה.
ישנם כמה דברים שחשובים לי לאורך כל הדרך: קודם כל אופנה. רציתי מיזם אופנתי, מצולם היטב ונקי, אחיד, שכיף לראותו, וחוויית הקנייה בו תהיה מהנה ומושכת, שיהיה מסודר ובלי ריח של נפטלין.
והכי אתגר אותי היה לשכנע את כל האנשים שמעקמים את האף, כולל את עצמי, שיד שנייה היא לא מילה גסה. כשהתחלתי את הפרויקט שמתי את עצמי כלקוחה הראשונה. בוא נשכנע את אריאלה שאפשר לקנות מוצרים שווים, נקיים, איכותיים ואופנתיים בלי בזבוז ולא רק כספי.
אחרי שלושה חודשים של עבודה החלטתי שאני חייבת להוציא את זה החוצה. היו אנשים, כי תמיד בכל שלב יש אנשים שאומרים משהו, שאמרו לי "ירקת את הפרויקט החוצה כמו אמא, שלא יכולה להחזיק בבטן" ובכן, צדקו ועם הזמן הבנתי שזה לא מעליב בכלל. נהפוך הוא!
ב-20 למרץ 2016 האתר עלה לאוויר, עם פוסט חמוד בפייסבוק האישי בו סיפרתי בקצרה וברגש מהו "דה קלוזט" והזמנתי את האנשים להיכנס, להציץ ולתת פידבק. הפוסט הזה שותף המון וחצי שעה לאחר מכן, כבר היו מכירות. מאוד הופתעתי. מי האנשים האלו ששמים את הכסף שלהם באתר חדש, שלא מכירים ולא מכירים אותי ועוד על מוצרים יד שנייה?
את שם הלקוחה הראשונה וגם השנייה אני זוכרת עד היום.
9 חודשים מלאים, של למידה, שינויים, מחשבות, סיפוקים, תסכולים, צילומים, לחצים, טעויות, בגדים יפים, גיהוצים, משלוחים, טלפונים, מיילים, אריזות, אתגרים, התבגרות, רצינות, עבודה קשה 24/7, יותר מידי כוסות קפה והמון פרפרים בבטן.
9 חודשים של אנשים: מפרגנים, תומכים, עובדים ומתלהבים יחד איתי וגם של אנשים ביקורתיים וסקפטיים, כי גם כשאומרים לי באופן אישי "מדהים, גאוני" אני שואלת יופי אבל תנו לי ביקורת....
9 חודשים עם מעל 60,000 יוזרים באתר, 10,000 עוקבים בפייסבוק 800 הזמנות, כמעט 2000 מוצרים שנשלחו, המון לקוחות חדשות וגם קבועות ומכורות, יותר מ-60 נשים (וכמה גברים) ששמו את האוצרות שיש להן בארון בידיים שלי.
9 חודשים שבהם הוצאתי מארוני יותר מ-400 פריטים למכירה ותרומה, שלוו בהתבגרות אופנתית וצרכנית.
9 חודשים של שינוי אישי ושל דיאטת קניות בניסיון להיגמל "מג'אנק-פוד אופנתי" ואני גם מצליחה להדביק את הסובבים ובהצלחה רבה.
9 חודשים שאני רואה מה באמת יש לי בארון ותכולתו פשוט מתאימה לי!
הריון לכל דבר, עם ציפיות, לחצים, התרגשות, דמעות, בדיקות, חרדות, אהבה ולפעמים גם אכזבות.
אז כן, המיזם הזה מגיע ממקום עמוק ברחם ואני יוצאת היום מאושרת, 9 חודשים אחרי עם ידיים מלאות ועם המון ציפיות לעתיד.
תודה לכל אחת ואחד מכם, שום דבר לא ברור מאליו.
אני אמא גאה.
מהלב והרחם,
אריאלה עובדיה ♥
